גל-אור חלקי חשמל ותאורה לרכב בע"מ נ' זוהר

פסק דין

התובעת עותרת לחייב את הנתבע בחוב שנוצר בשנת 2007 בגין רכישת אביזרי חשמל ותאורה לרכב ממנה, בסך 4,976 ₪, שטרם שולם עד היום.

לטענת הנתבע הוא עבד במהלך השנים מול חברת "שר" ומול התובעת שהיא החברה הראשית, בלי שהייתה הבחנה בין שתי החברות.

במהלך השנים לא היו בעיות של תשלומים וחובות.

רכישת הסחורה נפסקה בשנת 2007 ועד לשנת 2012 לא הגיעה כל דרישה לחוב כלשהו. לטענתו הוא לא חייב את הסכום אותו דורשת התובעת או חלק ממנו.

לטענתו הוא החזיר סחורה לתובעת ע"י הסוכן שלה במספר הזדמנויות, אך לא קיבל זיכוי.

כן הוא טוען כי לאחר הגשת התביעה אף פנה למנהל התובעת שיסביר לו בגין מה החוב ומדוע לא זוכה בהחזרות, ויערוך עמו התחשבנות לאחר ליבון כל הנ"ל ברם מנהל התובעת התעלם ממנו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וראיותיהם דין התביעה להדחות.

התביעה הוגשה ב17/12/2012 שעה שעל פי כרטסת הנהח"ש של התובעת הרכישה האחרונה היתה בשנת 2007.

טענת הנתבע לפיה מאז ועד 2012 לא הופנתה אליו דרישה כספית, לא הוזמה.

גם טענתו לפיה ביקש להיפגש עם מנהל התובעת כדי להבין את מהות החוב ולערוך התחשבנות בגין החזרת סחורות בהן לא זוכה, לא הוזמה.

בשים לב לאמור, אני סבורה כי נגרם לנתבע נזק ראייתי בחוסר היכולת להתגונן כראוי.

התובעת סבורה שדי בכרטסת הנהח"ש כדי להרים את הנטל אך אני לא מוכנה להסתפק בכך. כרטסת הנהלת חשבונות של חברה פרטית אינה רשומה מוסדית, היא רשומה מבית היוצר של התובעת בבחינת "סיוע עצמי" שאין די בו. על מנת להוכיח תביעתה ונוכח הכחשת הסכומים שבה מראשית הדברים, היה על התובעת להוכיח אספקת הסחורה הנטענת בחשבוניות או תעודות משלוח שיהיה בהם אסמכתה לקבלת הסחורות ע"י הנתבע.

לא זו אף זו, גרסת הנתבע מתחילת הדרך היתה כי היו מקרים של החזרת סחורה לסוכן של התובעת מבלי שניתן לו זיכוי. שוב, בשל חלוף 5 שנים מבלי שהועלתה כל דרישת חוב, לא היה בידו לפרט את ההחזרות הספציפיות.

כל שהתובעת הביאה לצורך הזמת טענת ההחזרות היה תצהיר מנהל המחסן שהעיד כי הנוהל מחייב מתן תעודת החזרה/ זיכוי ללקוח שמחזיר סחרה וכי לא מצא תעודות כאלה בעניינו של הנתבע, אלא שבכך אין סגי שכן לא הנוהל הרגיל הוא העומד למבחן אלא הטענה הקונקרטית לפיה במקרה דנן, הסוכן לקח מהנתבע סחורה בפועל ולא נתן לו זיכוי.

כדי להזים את הטענה היה על התובעת לזמן לעדות את הסוכן שעבד בשירותה במועדים הרלבנטים ברם היא נמנעה לעשות כן, ללא כל הסבר מניח את הדעת (ראה עמ' 3 לפרו'). המנעות מהבאת עדים, פועלת לרעת הנמנע שכן הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד ואין לכך הסבר סביר, נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, הייתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה. וראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד (4) 602, ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651, 658-659, וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד – 2003, עמ' 1656. בעניננו טענה זו בדבר אי משלוח תעודות זיכוי היא לב ליבה של ההגנה.

בשים לב לאמור, לא ראיתי, איפוא, להסתפק בכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת ולקבוע ממצאים לפיה, ולכן בהצטרף ענין זה לנזק הראייתי, ופגיעה ביכולת להתגונן ולהמציא ראיות לאחר 5 שנים נטולי דרישות, אני קובעת שהתובעת לא הרימה את הנטל במידה מספקת.

אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובעת תשא בהוצאות הנתבע (שלא היה מיוצג) בסך 800 ₪ (הבאים בנוסף להוצאות שהושתו על התובעת בעבר).

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: